סיפור עם סוף טוב

חתול פרסי ג'ינג'י הסתובב לו חסר בית ברחובות. אולי אבד, אולי נזרק, לא נדע לעולם.

החיים ברחוב קשים ולחתול עדין כמוהו, קשים אפילו עוד יותר. הוא חלה בדלקת ריאות והיה חולה מאוד. היה לו מזל גדול שאישה חביבה הביאה אותו למרפאה וביקשה שנטפל בו. לאחר בדיקה ראינו שמדובר בחתול זכר מסורס (שק האשכים היה ריק) וסיכמנו שנרפא אותו ונחפש לו בית מאמץ.
אבל, כשהחתול החל להטיל שתן, הרחנו ריח חריג של השתן. ריח שמי שמבין בחתולים לא מפספס… ריח של שתן של זכר לא מסורס.
וכאן נעצור רגע להסביר. מיד לאחר הלידה בכלבים וחתולים זכרים נורמלים, האשכים יוצאים מהבטן ויורדים לשק האשכים. לפעמים זה לא קורה. זה מצב לא נורמלי שמכונה "אשך טמיר" (מהמילה נסתר).
כשהרחנו את השתן חשדנו שלחתול יש אשך טמיר. אבל איך מחליטים אם אכן צריך להכניסו לניתוח חוקר לחפש את האשך אם אין היסטוריה רפואית ואין תקציב לבדיקת דם???
פה השתמשנו בטריק שקיים במשפחת החתוליים. כל החתולים הזכרים שאינם מסורסים, יש להם קוצים על איבר המין! כן כן, קוצים שנראים כ
מו מברשת ותפקידם להכאיב לנקבה בזמן ההזדווגות.

אז טשטשנו, מצאנו שיש קוצים, נכנסנו לניתוח בטן חוקר ולאחר מאמץ רב נמצא האשך הסורר.
לאחר שהחלים, מצאנו לחתול את המשפחה האידאלית. שמו 'טונקה' והוא מטופח וחי כמו מלך.

אגב, ייתכן מאוד שהאשך הטמיר היה הסיבה להגעתו לטונקה לרחוב. כי או שננטש או שברח על רקע התנהגות מינית לא רצויה. עכשיו הוא רגוע ועם שתן בריח וורדים🙃

אודות המחבר

השארת תגובה