תולעת הפארק – תולעת קטנה וזדונית

כבר כשראיתי את "בוני" הבנתי שמחלה חמורה מקננת בגופו. "בוני" הוא כלב בעל מבנה גוף צנום, אך באותו יום הוא הגיע למרפאה כשהוא רזה ממש "כמו שלד". הבעלים שלו סיפרו, שבמהלך השבוע האחרון הוא רעב יותר מכרגיל ומיד לאחר שהוא מסיים לאכול הוא מקיא ו"רחמנא ניצלה" מיד אוכל שוב את הקיא. מה קרה ל"בוני"? מדוע הוא מקיא מיד לאחר שאכל? לאחר סדרה של בדיקות התגלה ש"בוני" סובל מתולעת הפארק או בשמה המקצועי "ספירוצרקה לופי".

התולעת התגלתה לארץ לראשונה בתחילת שנות ה-90' בפארק הלאומי שברמת-גן. ומאז קיבלה את שמה העממי – תולעת הפארק. מאז ועד היום, תפוצת התולעת התפשטה כמעט לכל רחבי הארץ ומאות עד אלפי כלבים בשנה נדבקים במחלה. מחזור החיים של התולעת עובר דרך חיפושיות 'זבל'. החיפושית מעכלת צואה של כלב נגוע, ובשלב מאוחר יותר נאכלת בטעות על-ידי כלב אחר בזמן שהוא אוכל בחוץ שאריות מזון, דשא או צואה (כן, יש כלבים שאוהבים במיוחד לאכול צואה של אחרים ובייחוד צואת חתולים). לכן, הכלבים שבסיכון להידבק במחלה הם אלה שנוהגים ל'נשנש' ללא אבחנה וגם אלה שאוהבים במיוחד לאכול דשא.

לצערנו הידבקות בתולעת הפארק היא לעיתים קרובות קטלנית לכלב. התולעת חוצה את אבי העורקים וגורמת בו למפרצונים (אנאוריזמות – החלשות מקומית בדופן העורק). ולכן, חלק מהכלבים מתים מדימום פתאומי לבית החזה. בגלל שמדובר על מוות פתאומי ללא סימנים מקדימים, מקרים אלה הרבה פעמים כלל לא מאובחנים והבעלים מתארים זאת כאילו הכלב לקה ב"התקף לב". לאחר מכן, התולעת מתיישבת בוושט שם היא בונה לעצמה "בתים" שנקראים גרנולומות מתוכם היא מטילה ביצים שמופרשים בצואת הכלב, וכך נסגר מעגל החיים של התולעת. הגרנולומות הללו חוסמות חלקית את הוושט, ולכן רוב הכלבים פולטים או מקיאים את האוכל זמן קצר לאחר אכילתו. כלבים שמאובחנים בשלב זה של המחלה ומטופלים, התולעת תמות אך חלקם יסבלו מהתמרה של הגרנולומות לגידול ממאיר סופני.
לפיכך, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התולעת היא דרך מניעה! קיימות היום מספר אפשרויות טיפול מניעתי בכלבים. החל מזריקה אחת למספר חודשים, דרך אמפולה בטפטוף על העורף ודרך כדורים שניתנים בבליעה על ידי הבעלים בבית. את ההתאמה של הטיפול המניעתי אנחנו עושים במרפאה בהתאם לרמת הסיכון של הכלב ובהתאם לבחירה של הבעלים.

כמה טיפים שכדאי לזכור:

  1. כלבים שמנשנשים או אוכלים דשא בחוץ בקביעות נמצאים בקבוצת הסיכון.
  2. התולעת קיימת כיום בכל רחבי הארץ.
  3. הכלבים המאובחנים הם רק "קצה הקרחון". על כל כלב אחד מאובחן קיימים מספר כלבים נשאים למחלה שאינם מאובחנים וממשיכים להפיץ את ביצי התולעת.
  4. התולעת מדביקה אך ורק כלבים ואינה מדבקת לשום חיה אחרת כולל לא לבני אדם.
  5. הדרך הטובה ביותר להתמודד איתה היא באמצעות מניעה.

כל הזכויות שמורות

ד"ר עידית גינטר

אודות המחבר

השארת תגובה